יובל לוי יועץ נגישות
מתו״ס - מבנים תשתיות וסביבה
מערכת הסימנים בנגישות מבנים
03/09/2023 | יועץ נגישות אדריכל יובל לוי
מערכת הסימנים במרחב הבנוי הינה אמצעי בעזרתו ניתן להכווין ולהזהיר בעלי מוגבלויות ראייה המבקשים להגיע מנקודה אחת לשנייה בצורה מכובדת ורציפה. סימנים אלו נוצרו כחלק ממערכת שיטתית וחזרתית להתמצאות ואזהרה המבוססות על סדר הפעולות- עצור-חשוב-המשך.
בעלי מוגבלות בראיה נחלקים למספר קבוצות. האחת, בעלי שרידי ראייה בדרגות שונות (שדה ראייה מצומצם או ליקוי בחדות הראייה) המסוגלים להיעזר בשרידי הראייה באופן מסוים על מנת להתמצא במרחב הבנוי, לנוע בו ולהימנע מסכנות הנמצאות לאורך הדרך.
השנייה, עיוורים לחלוטין, אשר אינם מסוגלים לראות כלל ועל כן החוש המפותח אצלם המאפשר להם התמצאות, ניידות והימנעות מסכנות הינו חוש המישוש. השלישית, כבדי ראייה שראייתם חלשה או חלקית. והרביעית, בעלי אנומליות בראייה כגון: עיוור צבעים.
לכן, הסימנים נחלקים לשני חלקים עיקריים- סימנים בעלי ניגוד חזותי (אשר ישמשו בעיקר את אלו אשר להם שרידי ראייה כלשהם) וסימנים בעלי ניגוד מישושי (אשר ישמשו בעיקר את אלו אשר אינם מסוגלים לראות כלל). תפקידם של סימנים אלו הוא לשמש כלי עזר להכוונה ברורה כל הניתן לאורך הדרך, להודיע על שינויים במרחב ההליכה ולהזהיר כאשר נמצאים בסביבה בה יש שינוי פיזי מהותי שעלול לסכן אותם ובכך למנוע נפילה או חבלה. הסימנים יבואו לידי ביטוי בתצורות שונות ובהתייחסות שונה לפי סיווג המרחב הבנוי בהיבט שימוש (מגורים, ציבורי וכו') ובהיבט הטקטוני: פנים הבניין- כל שטחי הבניין, חוץ הבניין- כל מה שמחוץ לבניין ובתחום המגרש, שטחים פתוחים- כל שטחי החוץ למעט השטח בתוך המגרש. על מנת לתכנת סביבה נגישה מבחינת העברת המידע וההתמצאות בה, המתכנן חייב לקחת בחשבון את הצרכים של אנשים בעלי מגבלות שונות. לדוג': הימנעות מהפרשי גבהים במשטחי רצפה, הימנעות מהעמדת מכשולים באזורי ההליכה, אמצעי סימון בעלי ניגוד מישושי וניגוד חזותי על פי הצורך ועוד.
סימנים: סוגים ומטרות
סימן האזהרה - (warning surface or attention pattern)- משטח הנועד להזהיר מפני סכנה או שינוי במרחב, והמורכב מגבשושיות עגולות עשויות בחתך טרפזי או מעוגל וקטומות בראשן. המשטח נמצא בניגוד חזותי ובניגוד מישושי לסביבתו הצמודה. תקן 1918 חלק 6.
נועד להזהיר מפני שינוי במרחב הפיזי ולמעשה למנוע מצב של נפילה וחבלה.
הסימן הינו סימן חזרתי (יחזור על עצמו במקומות שונים הדורשים זאת) ואינו כולל מידע אודות סוג הסכנה. מטרת הסימן הינה לגרום לבעל המוגבלות להבין שהוא נמצא באזור בו יש שינוי פיזי מהותי לפניו ועליו לעצור לפני שהוא מקבל החלטה להיכן ברצונו להמשיך ללכת. סימן אזהרה יהיה מורכב ממשטח עם גבשושיות עליו וכן יהיה בניגוד חזותי ובניגוד מישושי למשטח הצמוד לו.
בתמונה: ניתן לראות משטח המורכב מגבשושיות במרחק שווה זה מזה שנמצא בניגוד חזותי ובניגוד מישושי לסביבתו הצמודה.
צורת גבשושיות הנמצאות על משטח סימן האזהרה היא עיגול ובחתך אנכי טרפזי או מעוגל קטום. הגבשושיות יהיו בגריד ריבועי, מקבילות וניצבות לכיוון ההליכה. גובה הגבשושית משתנה בין שטחי חוץ- 5 מ"מ לשטחי פנים הבניין- 3.5 מ"מ . בין הגבשושיות יקבע מרחק של 50-60 מ"מ וכן קוטר הבסיס העליון של כל גבשושית 12-15 מ"מ והבסיס התחתון גדול מהעליון ב- 10-12 מ"מ.
הסימן המוביל - (guiding pattern or directional indicator)- רצועה, קו מפגש בין שני משטחים או רכיב פיזי, המצויים על פני שטח המיועד לתנועת הולכי רגל או בצמוד לו, הניתנים לזיהוי על ידי הולך רגל עם מוגבלות ראייה, והמיועדים לסייע לו למצוא את דרכו אל יעד מוגדר, כגון כניסה לבניין, עמדת מודיעין, מעלית ועוד. תקן 1918 חלק 6.
מופיע בשלוש תצורות שונות שמטרתן להוביל את האדם בעל המוגבלות אל יעד מסוים אליו הוא רוצה להגיע. הטיפוס הראשון- מורכב מפסים מקבילים בעלי ניגוד חזותי ומישושי ביחס למישור אליו הם צמודים. הטיפוס השני- מורכב משני משטחים הצמודים אחד לשני והם בעלי ניגוד חזותי וניגוד מישושי ביחס למשטח הצמוד להם. הטיפוס השלישי- מורכב מאלמנט בולט פיזי ממישור פני הדרך אשר נמצא לאורך הדרך.
חשוב לשים דגש על היחס שבין סוג בעל המוגבלות בראייה (בעל שרידי ראייה/ עיוור לחלוטין) לבין אמצעי ההתמצאות. בעל שרידי ראייה לרוב לא יזדקק למלווה אנושי וכן חוש המישוש אצלו יהיה חלש יותר ועל כן הניגוד המישושי פחות רלוונטי. הניגוד החזותי מנגד יהיה מאוד משמעותי עבורו וכך גם הכוונה קולי יכולה לסייע לו מאוד.
עיוור לחלוטין לעומת זאת יצא נשכר מאוד מסיוע ממלווה אנושי, חוש המישוש שלו יהיה לרוב דומיננטי ועל כן הניגוד המישושי יהיה מאוד משמעותי עבורו. הניגוד החזותי אינו רלוונטי כלל היות והוא לא רואה בכלל אך מאידך הכוונה קולית גם פה עשויה לסייע מאוד.
סימן מוביל מטיפוס 3
סימן מוביל מטיפוס 2
סימן מוביל מטיפוס 1
הסימן המאתר - סימן מוביל מטיפוס 1 (ראו הגדרה 1.3.6), שרוחבו בין 55 ס"מ ל-65 ס"מ והנמשך לכל רוחב הדרך. הסימן מיועד להפנות את תשומת ליבו של הולך רגל עם מוגבלות ראייה אל תחילתו של סימן מוביל, סימן אזהרה, או מִתקן המצוי בצמוד לו או בסמוך לו. תקן 1918 חלק 6.
(סימן מוביל מטיפוס 1) נועד להכווין את תשומת ליבו של אדם עם מוגבלות ראייה לאיתור תחילתו של סימן מוביל כלשהו או סימן אזהרה. סימן מאתר יהיה מורכב מפסים מקבילים באותו מישור בגודל של 55-65 ס"מ ויהיה בניגוד חזותי ומישושי למשטח הצמוד לו.
הסימן הינו סימן חזרתי (יחזור על עצמו במקומות שונים הדורשים זאת) ואינו כולל מידע אודות סוג הסכנה. מטרת הסימן הינה לגרום לבעל המוגבלות להבין שהוא נמצא באזור בו יש שינוי פיזי מהותי לפניו ועליו לעצור לפני שהוא מקבל החלטה להיכן ברצונו להמשיך ללכת. סימן אזהרה יהיה מורכב ממשטח עם גבשושיות עליו וכן יהיה בניגוד חזותי ובניגוד מישושי למשטח הצמוד לו.
סימנים: מידות-מרחקים-חומרים
הפסים המופיעים על משטח הסימן המוביל מטיפוס 1 יוצבו עם כיוון ההליכה ע"ג משטח בגודל של 30-40 ס"מ (55-65 ס"מ בשטחי חוץ- ברחבה שגדולה מ- 3 מ') וכך גם הפסים עצמם כאשר הם מקבילים אחד לשני. החתך האופקי של הפס יהיה מעוגל בקצותיו או ישר והחתך האנכי של הפס יהיה טרפזי או מעוגל קטום.
אורך הבסיס העליון יהיה 15 ס"מ ומעלה והבסיס התחתון יהיה גדול ממנו ב10-12 ס"מ.
לצורך ניקוז מים בכיוון האנכי לפסים, ישמר מרחק של עד 35מ"מ בין שני פסים הנמצאים בהמשך זה לזה.
מצדדיו של סימן מוביל זה, אם הדרך נגישה, רוחבה יהיה לפחות 130 ס"מ. אם הדרך לצד הסימן אינה נגישה רוחבה יהיה 90 ס"מ לפחות.
חתכים אנכיים של גבשושית בסימן אזהרה ופס בסימן מוביל מטיפוס 1
ב - מעגל קטום
א2 - טרפז